<h1>ראבי"ה סימן תשמ"ז</h1>
<h2>דף יד:</h2>
ירושלמי מהו להעמיד חלב ביום טוב, פירוש כגון שחלבו מערב יום טוב, ומסיק אם אתה אומר כן אף הוא חולב ומעמיד מיום טוב לחול. תני רבי חלפתא בר שאול תכשיטין אסור לשלחם אמר רבי חנא לא אסרו אלא לשלחם אבל ללבוש מותר. תני מטלטלין (כי) שופר להשקות בו את התינוק ופנקס ומראה לכסות בם את הכלים אמר רבי בון מתניתא אמרה שאסור ללובשם דתניא כל שניאותין בהם ביום טוב משלחים אותם ואם אומר את שמותר ללבשן יהא מותר לשלחם [מהו הדא] דתני מטלטלין שופר וכו' עד לכסות בהם את הכלים כשיש להם תואר כלי עד כדון תכשיטין של זהב ואפילו תכשיטין של כסף [וכו' טליין דקיקין הוין מתריכיין בדרתיה] דרבי ירמיה אתי שאיל לרבי זירא אמר ליה לא תיסיר ולא תשרי עד כאן לשון הירושלמי. וצריך אני לבאר הדבר דהא דתניא אין מפרקין את המנעל פלוגתא היא בפרק רבי אליעזר אומר תולין וגרסינן התם תני חדא שומטין מנעל מעל האימום בשבת ותניא אידך אין שומטין לא קשיא הא רבי אליעזר והא רבנן. ובמעמיד חלב לרבי אליעזר נמי סופג ארבעים ולרבנן הוא משום שבות, דפלוגתא היא בפרק [המצניע] במחבץ ביום טוב, דהיינו מעמיד. ונראה לי דלרבנן אפילו בחלב טהור אסור הוא משום שבות. וכל ימי תמהתי כיון דאמרינן התם בשילהי פרק המצניע המחבץ חייב משום בורר אם כן לישתרי ביום טוב, דהא תנן ובית הילל אומרים בורר כדרכו בקנון ובתמחוי, בשלמא חולב דחייב משום מפרק דישה לא הותרה ביום טוב, וכן מגבן דהוא משום בונה ניחא לי, (ד)אף על פי שקצת יש לתמוה דדישה אפשר לעשותה מערב יום טוב מה שאין כן בחולב, אלא מחבץ למה הוא משום שבות לרבנן. ותו לרבי אליעזר הזיד ביום טוב אמאי סופג ארבעים הא רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב, (וכ"ש שנותנים) וכל שכן שנותנים לתלויה ביום טוב, דהא אפילו בשבת שרי לרבי אליעזר. ותו דאסיקנא בגמרא דרבי אליעזר עדיפא מדרבי יהודה, דרבי אליעזר שרי אפילו במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, ומשמר לרבה חייב משום בורר, ואפילו הכי לרבי אליעזר שרי, ואם כן מה נשתנה ממחבץ. וקשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר. וגם בחולב ומגבן וגם ברודה חלת דבש יש לשאול אליבא דרבי אליעזר למה סופג ארבעים. והייתי דוחק לפרש פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בחולב חלב טמא וכן מחבץ ומגבן, ורודה חלת דבש [כשהדביש] דאף על גב דחזי לכתותי דגמלי, מיהו [רדייתו] לא הותרה. ועתה מתורץ לך שפיר מן הירושלמי דקאמר אם אתה אומר כן הרי הוא חולב ומעמיד מיום טוב לחול, והוא הדין מגבן מיום טוב לחול. והיינו שבת דקאמרי רבנן, מפני שהחלב מתקלקל אם לא יעמידהו ויעשה לאלתר ממנו גבינות, מה שאין כן בשאר בורר. תדע דאם לא כן אמאי לא נקיט [ב]ירושלמי הטעם כדמפרש בגמרא דידן טעמא בפרק המצניע, אם פירש שבות דקאמר משום מפרק ומשום בורר, ומיהו לא מחייב לרבנן כמו לרבי אליעזר, לינקיט ההוא טעמא, אלא על כורחך טעם הירושלמי וטעם גמרא דידן חדא נינהו. והילכך בחלב טהור נמי אסור משום שבות, ואע"ג דאי אפשר לעשות מערב יום טוב. אבל בחולב לתוך הקערה או לתוך הקדירה לא גזור היכא שיש בהם אוכל, כדאיתא בפרק חבית, דאיכא הכירא טובא, דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי. וכן לרבי אליעזר צריך לפרש שלא התירה התורה לעשות ביום טוב מכשירין או אוכלין בין אפשר לעשותם מערב יום טוב בין לא אפשר אלא בדברים שאין דרכן להקדים ולעשותם וליכא למיחש שיעשם מיום טוב לחול, כדי שיברור אוכל דבר המפיג טעמו לאלתר, אבל כל דבר שיש לחוש שמא יעשה מיום טוב לחול אפילו אי אפשר לעשותם מערב יום טוב כגון חולב ומחבץ ומגבן סבירא ליה שלא התירה התורה להיות בכלל אשר יאכל, וכיון שלא התירתן התורה אם כן באיסור דאורייתא קאי וסופג ארבעים משום לא תעשה מלאכה. ואזלינן בתר רובא דעלמא והרגילות ולא הוי התראות ספק, ולרבנן אינו אלא משום שבות. והא דגרסינן בפרק רבי אליעזר דמילה [הלכה] אם לא שחק מערב שבת אמר ליה אביי לרב יוסף מהו לגבן א"ל אסור הכי מפרשינא לה. אביי ידע פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן, אלא משום דבעי למיפרך עלה מאי שנא מלישה, דהוה סבירא ליה פת חמה וגבינה בת יומא מעלי טפי, ואמר ליה רב יוסף התם לא אפשר, פירוש כי פת חמה עדיפא ואי אפשר לעשותה מערב יום, ומעתה כיון שנפגמת [בהתקררה] אין לחוש נמי פן יאמרו לצורך חול אופה את הפת, ופריך ליה והא אמרי נהרדעי גבינה בת יומא מעליא ואם כן שרי גבינה ופת. ומשני אימא אפילו גבינה בת יומא מעליא, והילכך אסור לגבן מתרי טעמי, שהיה יכול לגבן מערב יום טוב ואם אין לו החלב היה לחזור אחריו, ותו שיש לומר שנחשד [שעושה] לצורך חול. וכן תלישת ירקות מן המחובר נאסרה אפילו לרבי אליעזר משום שדרך לתלוש מיום טוב לחול. כי יש שמקדימים יום אחד לתלשם ואינו חוששים לפוגמם זוטא. והא דאמרינן משום ירקא היינו פוגמא רבה לשלשה ימים, כגון יום הכיפורים ושבת הסמוכה לו מלפניה או מלאחריה שתולשם בערב יום הכפורים. וכשחל נמי ראש השנה בה' וי"ו, והם קדושה אחת, ושבת אחריהם, לא התירו, דילמא יתלוש ויתכוין לצורך חול ויתלשם סמוך לחשיכה בערב שבת ולא יתקלקלו. ועוד טעם אחר שתוספת גידולי יום טוב הוי נולד ואסור. ותבלין המפיגים טעמם שהתירום לדוכם ביום טוב צריך לפרש שהם לאלתר נפגמים ואין דרך לשוחקם לצורך חול. וכן [קטניות] אין דרך להקדים ולברור אלא שצריך מיד לבשלם, כדתנן רבן גמליאל אומר מדיחו ושולה. וכן נמי במלילה, אבל הרקדה נאסרה, שדרך כשאופין למחר רוקדים ביום שלפניו ומחמיצים העיסה בלילה. ונראה לי עיקר. ועוד מרגלא בפומי לתת טעם אחר, דמשום ירקא חשו לליל שלישי לכמישתן, כגון כשחל יום כיפור ביום ראשון, שתולש בערב שבת סמוך לחשיכה ונאכל לליל ראשון שהוא יום כפורים, אבל בפחות מיכן לא חשו להם. שני ימים טובים של גליות הסמוכים לשבת מלפניה ביום חמישי לא יתלוש כי לא נתקלקל עדיין הנך שתלש ביום רביעי ואם לא תלש מכל מקום הוי ראוי, [ו]להקל כי האי גונא לא אמר, ולצורך שבת לא נתלוש ביום חמישי ששמא יום חמישי קודש ויום שישי חול, הנה ראוי לתלוש ביום שישי, וביום שישי לא נתלוש לצורך שבת כי שמא יום חמישי חול (חול) ואינם נכמשים אם היה תולשן סמוך לחשיכה כצאת יום חמישי ואוכלה בשבת, ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה שהם קדושה אחת איכא למיחש לכל הני, דכי עשאום קדושה אחת איכא למיחש לחומרא אבל להקל לא, שתקנות רבן יוחנן בן זכאי להחמיר היו ולא להקל, דחיישינן שמא באו שני עדים מן המנחה ולמעלה. ועל דרך זו יש לפרש בשני ימים טובים הסמוכים לשבת מלאחריה. סליק פירקא.
